אתמול היה עוד מפגש שבועי עם בסדנת “תרבויות עתיקות 5 בתיכון “שיח”. אלה קבוצה של נוער בני 14-16 בערך, שברצף הזה לומדים כבר כ-6-7 שנים, אם כוללים את סדנה של “התפתחות האדם ופרהסטוריה“), ולמדו איתי גם דברים נוספים במהלך התקופה הארוכה של הכרותינו, בבית הספר ומחוצה לו.
אנו לומדים עם קבוצה זו על יוון, ואחד הסרטים בסדרה דיבר אתמול על הקלרוטקיון – kleroterion, – המצאה היוונית העתיקה והמופלאה של מכונה לבחירת מושבעים. מטרת ההמצאה היתה מניעת השפעות קבוצתיות על חבר המושבעים, ובכך מניעה או מזעור של שחיטות בין האזרחים הנבחרים. בתמונה הראשית רואים שחזור שלה, משברים שהתגלו ותיאורים, שנעשה בצרפת בבית מלאכה המתמחה בשחזור של פסלים וחפצים עתיקים. קלרוטריון שלם מעולם לא התגלה, על כן השחזור נעשה על-פי מחקרם של ניקולה ברש (Nicolas Bresch) וליליאן רבטל (Liliane Rabatel). בקישור הזה כאן ניתן לראות סרטון וידאו של חדשות CNRS על השחזור (ייפתח בנפרד).
גילינו כמה מהמנגנונים שהנהיגו האתונאים, על מנת להגן על הדמוקרטיה שלהם מפני שחיטות, כגון בחירת חבר המושבעים האופן אקראי, אך שווה בשווה בין כל הדמוסים, או השכונות של אתונה. זאת לאחר שהם חלקו מחדש את אתונה לשכונות ונתנו שייכות משפחתית, שאינה תלויה בהיוולדות אצל המיוחסים, האריסטוקרטים, אלא לפי מקום מגוריהם.
כמובן שהנושא עורר שני דיונים מרתקים: האחד על שחיטות ומניעתה; השני על מושבעים ומשפט.
מיותר לציין שמהסרט ראינו היום אולי 4 דקות. אך זו בדיוק הנקודה: אין כוונה פשוט לראות את הסרטים, אלא לעורר מחשבה ודיון. ואין הכוונה לגרום לחבר’ה האלה להאמין כפי שאני מאמינה ולחשוב כפי שאני חושבת, אלא להאיר מחשבות שלא עלו בעבר במוחם, שאולי לא הושמעו קודם לכן בנוכחותם. כיוונים חדשים לחשיבה, שיקולים שלא נשקלו.
וגם אני שומעת דברים שהם מביאים, בין אם מתוך אישיותו הייחודית של כל אחד המעניקה עיבוד מקורי לדברים שהם שמעו קודם ממקורות שונים; ובין אם פשוט רעיונות או כיווני מחשבה שאני אישית לא בדקתי ושבעקבותיהם עדין לא הלכתי. והדבר מביא אותי לחשוב מחדש על השאלה הנדונה, לנוכח כל הדברים שנאמרו, ואלי כאלה שגם לא נאמרו.
האם ניתן למנוע שחיטות? האם צריך לנסות ולהשקיע בכך מאמצים אינסופיים? ואולי מספיק להתייחס אליה כפי שעלינו להתייחס לכל דבר – ניהול סיכונים, לעומת מניעתם. האופן בו מתנהל הטבע עצמו. כי הרי אין דבר כזה בטחון, זהו מושג שהמצאנו כדי להרגיע את הפחד מסיכון.
האם תמיד הכח משחיט? האם הוא משחיט כל אחד? ואם לא כל אחד – אז את מי? והאם ואיך נוכל לבחור את מנהיגינו הפוליטיים והאחרים באופן בו נמזער את הסיכון?
ומה תפקידה של מערכת המשפט? האם מושבעים זה טוב או רע? זה שאין בארץ משפט מושבעים, האם הועיל הדבר למערכת המשפט שלנו או להיפך, פגע בה? הרי המושבעים אינם יודעים דבר על חוק ומפשט, אינם מבינים בכך או מאומנים להבדיל בין רגשותיהם ופרשנותם לעובדות. אז איך אפשר להפקיד בידיהם גורלות?
ואם כבר מושבעים, אז כמה צריך? באתונה היו הרבה, כיום תריסר.
אבל להם לא היו ממש חוקים רבים וברורים, שופטים, עורכי דין. היום – יש לנו כל אלה, אפילו יותר מדי. אז אולי אין כבר צורך בשום דבר אחר?
שאלות מדהימות ומרתק העיסוק בהם. זו התוצאה של יצירת הסדנה הזאת, תרבויות עתיקות. מי יכול היה לנחש אז, לפני מעל 7 שנים, כשרק התחלתי איתה?