“יש לי שאלה לא קשורה,” פתח מעיין באופן אופייני, כשהתיישב באוטו שלי. כרגיל, אספתי אותו ואת הילל בדרך אל חוג הפיזיקה שלנו, המתנהל כבר מזה שנתיים, בבתים של התלמידים, חמישה נערים, כיום בני 13-14. היום אנו נפגשים אצל נמרוד. “אם מישהו מת, ואנחנו מחזירים אותו לחיים, האם זה פיזיקה?”
“אי אפשר להחזיר מישהו לחיים, זו הנקודה עם חיים. ברגע שהם הסתיימו – זהו זה.”
“אבל אם היה אפשר, זה פיזיקה?”
“אתה שואל אם החיים עצמם הם פיזיקה? או מהם החיים עצמם? מהו אדם?”
“כן, כל זה.”
“טוב, כל אלה שאלות שונות. נתחיל בכך שאנחנו לא רק פיזיקה, גם כימיה, גם ביולוגיה וגם עוד. ונכון להיום, המדענים לא ממש יודעים מה עושה חיים. הם יכולים לספר לך שהחיים התחילו לפני 3.5 מיליארד שנה בחיידקים חד-תאיים. אבל לא למה ולא ממש איך. יש השערות, יש ניסיונות, אין ממש ידע עדין.”
בשלב זה אנו אוספים את אמתי.
“אם כן, ברגע שאדם מת, התהליכים שבו נפסקים, ולא ניתן לחדש אותם. אם הם התחדשו – אז הוא עדין לא ממש מת.”
“כן, אבל האם זה לא סתם פיזיקה וסתם כימיה? אז אם אנחנו פשוט גורמים לתהליכים להמשיך, זה לא ימשיך את החיים?” שואל מעיין.
“זהו שלא. וכמו שאמרתי, לא ממש יודעים מה זה כן. למשל, ישנה תופעה של תרדמת. אדם שוכב בבית החולים, כל התהליכים בגופו – פיזיקה, כימיה, ביולוגיה – עובדים. אבל הוא סתם שוכב שם ולא מגיב. והרופאים אומרים: ‘אין פעילות מוחית’. גם בכל הסרטים והסדרות בטלוויזיה על רופאים ובתי חולים זה מופיע. הרופאים פונים למשפחה, ואומרים להם, שהאיש איננו, והוא לא יתעורר עוד, כי אין כל פעילות מוחית. הפונקציות הפיזיקליות, הביולוגיות, הכימיות מתרחשות, בסיוע של המכונות.
אז האם האדם חי או מת?”
אנחנו כבר אצל נמרוד, מתיישבים בסלון במעגל והדיון ממשיך.
“מה זאת אומרת שכל התהליכים מתרחשים?”
אני חושבת רגע, איך לפרק את התהליכים.
“גוף שהוא מת, מתחיל להתפרק. מתחיל תהליך של ריקבון. כאן אין תהליך כזה, האדם יכול להמשיך ככה שנים, ואין כל התפרקות או ריקבון.
השרירים יתנוונו, כי אינו משתמש בהם, אין עיכול כי אינו אוכל דרך מערכת העיכול. אין פעילות מוחית – לפי מכשירי הרופאים. פרט לכך? הלב פועם, הדם זורם, הנשימה מתרחשת וחילוף הגזים קורה. צומח שיער וציפורניים. תאים מתים ומחדשים. ועוד. אז הוא חי או מת?”
מתקיים דיון ערני עם הצעות למיניהן, חלקן פנטסטיות ומליציות, כהרגלו של נוער בכל מקום, אך עם חשיבה ברורה סביב הנושא. ברור שזה לא ברור.
מתקבלת הסכמה כי הרופאים אומרים שלא, כי אין פעילות מוחית.
“עם זאת, ידועים מקרים רבים בהם המשפחות אינן מנתקות את יקיריהם מהמכשירים, ומקרים רבים בהם יום אחד, אפילו אחרי שנים, הם פשוט מתעוררים להם. חלקם – לחלוטין ערניים, עם פעילות מוחית תקינה לגמרי. למה? איך?”
שוב הצעות פנטסטיות ואיתן פליאה חיפוש התשובה הזאת, החמקמקה, החד משמעית. תגידי לנו שיש תשובה, כן – או לא. ככה וככה.
“מקרים כאלה קרואים בדרך כלל ‘נס רפואי’. זה אומר, תכל’ס, שאף אחד לא יודע למה ואיך. איש לא יוכל לומר לכם מדוע רגע אחד כל המכשירים אמרו שאין כל פעילות מוחית ואז פתאום יש. ומתי הפסקת פעילות מוחית היא סופית ומתי לא.
כן, ברור, כי אם המוח נפגע פיזית בצורה שחסרות אונות ואין – אז אין מה להמתין, אבל אם לא? עד כמה אנחנו יודעים מה מתרחש שם בתוך המוח? איך הוא מרפא את עצמו ומתי פעילות היא פעילות ומתי לא? והאם כל פעילות מוחית אנו כבר מכירים?”
אחד הדברים שאני תמיד מזכירה להם כשאנו מדברים על מדעים הוא שהמדע שלנו הוא בחיתוליו. רב הנסתר על הגלוי. כלומר, הגלוי הוא גולה על כף היד, והנסתר – היישוב בו אנו יושבים.
וזה מה שמלהיב, כי כל אחד מהם עשוי להיות זה שיוסיף על הגלוי, שיגדל את הידוע והמובן.
אנו חוזרים לשאלות ההתחלתיות: אז מה זה חיים? מה זה אדם? מי אני? מה אני?..
“ללא ספק, יש בנו מרכיבים שונים, והם תלויים בנקודת המבט שלנו, השקפת העולם שלנו, במענה על השאלה.
אתאיסטים יאמר לכם שהמוח זה כל מה שיש. הכל במוח, שמפעיל את היתר, שמתחזק את המוח. המחשבות הן במוח. הרגשות הן במוח. אבל אתם יכולים להתחקות אחר מחשבותיכם, כן?”
חושבים לרגע, מהנהנים.
“אם כן, אינם המחשבות שלכם.”
הפתעה על הפרצופים, השקועים בהרהור.
“אתם יכולים להתחקות ולהתבונן ברגשות שלכם, כן?” הסכמה כללית. “אם כן, אינכם הרגשות שלכם.”
נשענים קדימה בעניין. אז מי אנחנו?
“דתות שונות מציעות מודלים שונים של מהו אדם, מה מרכיב אותו. ביהדות יש 6 חלקים, בבודהיזם טיבטי – 7. בואו נדבר על זיהוי והפרדה ראשונית, באופן ‘מדעי’ ככל שנוכל.”
“גם לבעלי חיים יש כמה חלקים” שואל נמרוד.
“כן, אם כי לא את כל החלקים שיש לנו.
ראשית – יש את כל החומר, הממשי: ניתן לראות אותו, לגעת בו, למחוץ אותו,, לשבור אותו, לקרר, לחמם, להרטיב…”
זה מעורר עניין רב והצעות בלי סוף מהאחד לשני מה ניתן לעשות עם החומר שלו.
“שנית – יש, בואו נקרא לזה, גלים. חשמל, אלקטרומגנטי, גם אם עוד לא ממש למדנו מה זה גלים אלקטרומגנטיים, אנו יודעים שהם קיימים, וניתן למדוד אותם. מחברים אלקטרודות לגוף, לראש, מודדים במכשירים את פעילות הלב, השרירים, המוח. לא ניתן לראות, לגעת, אבל עדין ניתן למדוד במכשירים שיש בידינו כיום.”
הצעות פנטסטיות לגבי מכשירים שאין בידינו כיום, אילו מכשירים ניתן להמציא בעתיד, ואיך במטריקס מחברים אותנו בתור סוללות.
“אבל אנחנו יושבים כאן ותוהים, מה זה חיים, מי אנחנו. האם זה החומר ששאול זאת? הגלים?”
הרהור קצר מביא להסכמה חד משמעית שלא.
“אם כן, יש בנו עוד משהו שגורם לנו לתהות בנושא, שגורם לדמיון, למשל, והוא לא חומר ואינו גל. נקרא לזה ‘רוח’. הוא איננו בבעלי החיים. הם אינם מוטרדים מהשאלות האלה.”
“איך את יודעת שלא?” שואל נמרוד.
“ראיתם פעם בעלי חיים בדיכאון כי הם אינם יודעים מאיפה הגיעו? מי ההורים האמתיים (ביולוגיים) שלהם? האם יש אלהים? מה ברא את אלהים? חוקרים להגיע לתשובה מה הם?”
דיון קצר והסכמה שלא, כנראה בעלי החיים לא מוטרדים מהנושא. אבל דמיון? מה זאת אומרת?
נזכרים בשנה בה למדנו יחד בסדנת “התפתחות האדם ופרהיסטוריה” ב”שיח”. למדנו כי הומינידים מוקדמים לא קברו את מתיהם. זאת משום שעבורם, כמו עבור יתר בעלי החיים, ברגע שהחיים נגמרו ותפסנו זאת, נגמר העניין. עוברים הלאה, והטבע כבר דואג למה שנשאר.
אבל אז הגיע מין חדש, ששינה את הענין. יתכן כי זה היה כבר הומו היידלברגנסיס. הוא קבר את המת, והוסיף משהו: חפץ או חפצים שקבר איתו. למה? כי הוא יכול היה לדמיין חיים אחרי המוות. משהו שלא ניתן לראות, לא ניתן להוכיח, לא מוחשי.
“אפשר גם למדיין שאני נמצא בחדר אחר, לא חייב להיות לא אמתי או לא מוחשי”, מוסיף נמרוד.
“נכון. והאם בעל חיים מדמיין את עצמו בחדר אחר? עם פרווה בצבע אחר?”
עוד דיון, ושוב הסכמה, שכנראה שלא. למה? כי אין כל פעולה בעקבות כך.
“אז אמרנו, 3 מרכיבים: חומר, גל, רוח.”
“אז מה זה 6 או 7 מרכיבים?” שואלים.
במודל הטיבטי, יש 7 מרכיבים. אחד מהם, למשל, הוא האידאלים שלנו. אחר הוא המעשים והנסיבות שלנו.
הפתעה גמורה. איך נסיבות שלנו הם חלק מאיתנו?
“כאמור, כאן העניין הוא נקודת המבט, השקפת העולם. אם נקבל שהנסיבות שלנו הם אנחנו, הרי שבאופן טבעי ניקח עליהם אחריות.
יש שיאמרו שאין להם כל שליטה על מה שקורה להם. נקרא להם ‘קרבן’. הנסיבות קורות להם, והם חסרי אונים. על אין להם מה לעשות. הם שמחים כי מישהו שיח אותם ועצובים כי מישהו פגע בהם.
אבל אם נאמר כי הנסיבות הן חלק מאתנו, נוכל לבחון את מחשבותינו שהביאו למעשינו וגרמו לנסיבותינו. אז נוכל להסיק מסקנות מה צריך לשנות, איפה טעינו, ולשנות את נסיבותינו לעתיד, בהתאם. לאדם כזה קוראים ‘מאסטר’, והוא שולט בחיים שלו. רק מסטר יכול להביא את עצמו להצלחה, ולחזור על כך שוב, במידה שישגה בדרך או יתקל במכשול.
אז הנה, עוד מרכיבים בנו, אם נרצה לקבלו, שגמרי אינו חומר או גל. גם לא רוח.”
משם המשכנו לדבר על החלוקה ביהדות, שטוענת כי לכל חי יש נפש, והיא שוכנת בתוך דמו, על כן הכשרת בשר. דיברנו על פירושים אפשריים ובלתי מסורתיים, פיזיים ורוחניים, של הדרישה להכשרת בשר לפני אכילתו, הקשורים לאותו משהו שיש בנו ואין בעלי חיים. הצורך בטקס, בהסבר רוחני, בדמיון, בשליטה על יצרים, בדחיית סיפוקים.
בפירמידות של מצרים, ובייחוד של 7 הפירמידות השונות מהיתר. בחייזרים או לא חייזרים…
זה החזיר אותנו לחשמל, הנושא אותו אנו לומדים כרגע בפיזיקה. אבל את ההמשך הזה אני מוציאה לפוסט נוסף, גם כדי להפריד, וגם כי פשוט הפוסט הזה כבר הפך ארוך.
